הקדמה — מה נלמד ביחידה הזו

עד עכשיו כתבתם הוראות פשוטות אחת אחרי השנייה. אבל תוכנה אמיתית מתארת “דברים” מהעולם — לקוח, מוצר, חשבון בנק — וכל “דבר” כזה יש לו גם מידע (למשל שם ומחיר) וגם פעולות שהוא יודע לבצע (למשל “להוסיף לעגלה”). “תכנות מונחה עצמים” (באנגלית: OOP) הוא פשוט דרך לארגן את הקוד סביב ה"דברים" האלה, כדי שהוא ידמה יותר לאיך שאנחנו באמת חושבים על העולם — במקום קוד אחד ארוך ומפוזר שקשה לעקוב אחריו.

מה הולכים ללמוד בשיעורים הבאים#

• איך יוצרים “תבנית” ל"דבר" ואז הרבה עותקים ממנה — למשל תבנית אחת ל"לקוח" (עם שם, אימייל, גיל), ומתוכה יוצרים כמה לקוחות שונים בפועל — כל אחד עם הפרטים שלו. התבנית נקראת “מחלקה”, וכל עותק שנוצר ממנה נקרא “אובייקט”.
• איך שולטים מי מותר לו לגעת במידע של כל “דבר” — כדי שחלק אחר בתוכנית לא ישנה בטעות פרטים שהוא לא אמור לגעת בהם.
• איך “דבר” אחד “יורש” תכונות מ"דבר" כללי יותר — למשל “כלב” ו"חתול" הם שניהם “בעל חיים”, וחולקים תכונות משותפות (יש להם שם, יכולים לאכול) בלי לכתוב את זה מחדש לכל אחד בנפרד.
• איך מגדירים תבנית “לא גמורה בכוונה”, שכל מי שמשתמש בה חייב להשלים בעצמו — כדי לחייב מבנה מסוים בלי לכתוב את הפרטים מראש.
• איך מגדירים “הבטחה” שכמה “דברים” שונים מתחייבים לקיים, כל אחד בדרך שלו — למשל גם “מכונית” וגם “אופניים” מבטיחים “לדעת לנוע”, כל אחד בצורה אחרת.
• איך מסתירים פרטים טכניים לא חשובים — כלפי חוץ מראים רק את מה שבאמת צריך לדעת, בדיוק כמו שבמכונית לוחצים על ההגה בלי לדעת איך המנוע עובד בפנים.

עם מה תצאו מהחלק הזה#

בסוף החלק הזה תדעו לתכנן ולבנות תוכנית מסודרת שמייצגת דברים מהעולם האמיתי בצורה ברורה — בדיוק כמו שכתובה כמעט כל תוכנה מקצועית היום, מאתרי אינטרנט ועד אפליקציות בנק.