מערך שיעור: JSON — System.Text.Json

משך: 1.5 שעות אקדמיות (68 דקות).

מטרת השיעור: הסטודנטים ידעו להמיר אובייקטים ל-JSON ובחזרה, ולשלב זאת עם שמירה לקובץ.

בסוף השיעור הסטודנטים צריכים: להשתמש ב-Serialize/Deserialize<T> על מחלקה מותאמת אישית, לשמור ולטעון JSON מקובץ, ולהסביר למה JSON עדיף על פורמט מומצא.

דגש קריטי: קשרו במפורש ל-REST APIs שיופיעו ביחידת ASP.NET Core — JSON הוא לא “עוד פורמט”, הוא שפת התקשורת הסטנדרטית של כל שרת web מודרני.

מהלך השיעור#

דגשים להעברת השיעור#

• קשרו JSON קדימה ל-ASP.NET Core (“כל בקשה ותשובה מ-API תהיה ב-JSON — זה בדיוק מה שאתם רואים כאן”) — עוגן חשוב להמשך הקורס.
• הראו את פלט ה-JSON עצמו (Console.WriteLine(json)) לפני שהוא נטען חזרה — חשוב שסטודנטים “יראו” את הפורמט הטקסטואלי בעצמם, לא רק יסמכו על שהוא “עובד מאחורי הקלעים”.
• WriteIndented = true שווה להראות בקצרה — JSON קריא לבני אדם בפיתוח, קומפקטי (ברירת המחדל) לתקשורת אמיתית.

מושגים#

JSON — פורמט טקסט סטנדרטי לייצוג נתונים מובנים. Serialize — אובייקט C# → מחרוזת JSON. Deserialize — מחרוזת JSON → אובייקט C#.

תרגיל חשיבה#

שאלת פתיחה: “אם הייתם צריכים לשלוח נתוני Student (כולל רשימת ציונים) לשרת בחברה אחרת, שכתובה ב-Python לא ב-C# — איך הייתם עושים את זה בלי JSON?”

מהלך: הובילו לתובנה: בלי פורמט סטנדרטי, שתי השפות היו צריכות “להסכים” על פורמט מומצא ולתחזק קוד פרסור מותאם בשני הצדדים. JSON פותר את זה בדיוק כי הוא לא תלוי-שפה — Python, JavaScript, C#, Java — כולם יודעים לקרוא ולכתוב אותו זהה.

מה המרצה מראה בסוף: הראו את קובץ ה-JSON שנוצר (student.json) בעורך טקסט רגיל — הדגישו שהוא קריא לבני אדם וגם למכונה, לא “קוד בינארי מוצפן”. אם אפשר, הראו גם דוגמה קצרה איך אותו JSON נראה כשנטען בפייתון/JavaScript (json.loads/JSON.parse) כדי לחזק את “אותו פורמט, כל שפה”.